מיתוסים על חוש הטעם שחייבים לנפץ
אז…
הפעם נסעתי למעבדה של פרופסור מאשה ניב מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה ברחובות
אחד הביקורים המעניינים שהיו לי בזמן האחרון, בגלל תחום המחקר של המעבדה – קולטני הטעם המר והמתוק
בגדול…
אם העברתם פעם יד על הלשון בטח הרגשתם שהיא מאוד מחוספסת
והסיבה לזה הם קולטני הטעם שיש לנו על הלשון – לכל אחד מאיתנו יש בין 2,000 ל-10,000 קולטנים של טעם שמורכבים מהרבה מאוד תאים
והתפקיד של התאים האלה הוא לחוש את המזון
וברגע שהם פוגשים חומר מסוים באוכל להתריע על זה למוח
הכי קלאסי ומוכר זה הטעם המתוק – שברגע שסוכר כלשהו (או ממתיק מלאכותי) פוגש את את הלשון אנחנו מרגישים את הטעם המתוק
הטעם המלוח נוצר במוח כשאנחנו טועמים מלח (או ספציפית יותר נתרן)
וכן הלאה…
עכשיו הדעה המקובלת במדע היא שחוש הטעם התפתח לאורך השנים במטרה לעזור לנו להרגיש האם מאכל מסוים טוב לנו וכדאי לנו לאכול ממנו או שלא
מלח בכמות מסוימת טוב לנו ולכן אוכל מלוח הוא טעים אבל יותר מדי מלוח זה כבר בלתי נסבל
ואותו דבר מתוק – שמסמל אוכל עתיר באנרגיה (בטבע פירות וחלק קטן מהירקות הם מתוקים)
לעומת זאת
הטעם המר לא טעים לנו (הכי קל לראות את זה על ילדים) לא טעים לנו בגלל שהטעם המר מסמל בטבע רעל
וזה מה שהיה ידוע במשך שנים
עד שהגיעה המעבדה של פרופסור מאשה ניב והתחילה לחקור את הנושא – להבין את המבנה של הקולטן שמזהה את חוש הטעם בלשון ואיזה חומרים מפעילים אותו ולמה…
והם גילו שהרבה מאוד רעלים הם בכלל לא מרים
ולהפך
הרבה מאוד מאכלים בריאים (קפה, שוקולד ועלים ירוקים) הם מרים
ולכן הם מאמינים שיש עוד הרבה מה לחקור על הנושא
אבל ככל שנראה הטעם המר הוא טעם שבא לסמן לנו שיש כאן משהו אחר וחדש ששווה לנו לשים לב אליו ולהיות זהירים
אולי זה אוכל רעיל ואולי בכלל לא
אבל כן שווה לקחת אותו במשנה זהירות
ולכן תינוקות וילדים קטנים מאוד רגישים לטעם הזה בגלל שהם כלכך פגיעים
לעומת זאת אנשים מבוגרים יכולים להתרגל אליו ואפילו לאהוב אותו אחרי שאנחנו אוכלים כמה פעמים מאכל עם טעם מר ורואים שהוא לא כזה רע כמו שחשבנו
@פרסום בשיתוף האוניברסיטה העברית



